העצמי החומל

כשאני מרגישה רע, מצבים שקורים לנו מעצם היותנו אנושיים,
אני נותנת לעצמי חמלה, חמלה עצמית.

במודעות אני מתחברת לחלק החומל שבי,
לאותו חלק שלי שהוא יציב, מלא תבונה, אכפתיות, חום וקבלה.
או... מדמיינת אדם שמבחינתי מייצג חמלתיות.

ואז.. כשאני בתחושה של העצמי החומל,

בגוף יציב ולב פתוח, ממקום בוגר, מבין ואיכפתי,
אני מתמודדת עם הקושי הניצב בפניי:

מתייחסת בהבנה ובאמפטיה לקושי שלי,

מאפשרת לעצמי "להיות" עם הרגשות כואבים כמו שהם.

בודקת מה הסיבות לקושי...

מבררת מה הדברים המאתגרים האלה רוצים להשיג עבורי

(לא בטוח שהם משיגים...)

מתבוננת על קושי זה כחלק מחוויה אנושית רחבה יותר!

בודקת עם עצמי מה יכול לסייע לי ברגע זה..., ו/או בכלל.

כל זה מחבר אותי לבהירות שמתוכה אני פועלת ביעילות מיטבית.
וכל זה עטוף בהרבה אהבה ונועם לב שלי לעצמי,

 

ולקינוח אני מאחלת לי את מה שהייתי שמחה שיגיע לפתחי. 💜🙏

ימים טובים ובריאות איתנה לכולנו🙏
מוזמנים בשמחה להתייעץ, לשאול וליישם.

צור קשר

אשמח לשמוע ממך

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now