העצמי החומל

​

​

כשאני מרגישה רע, מצבים שקורים לנו מעצם היותנו אנושיים,
אני נותנת לעצמי חמלה, חמלה עצמית.

​

במודעות אני מתחברת לחלק החומל שבי,
לאותו חלק שלי שהוא יציב, מלא תבונה, אכפתיות, חום וקבלה.
או... מדמיינת אדם שמבחינתי מייצג חמלתיות.

​

ואז.. כשאני בתחושה של העצמי החומל,

בגוף יציב ולב פתוח, ממקום בוגר, מבין ואיכפתי,
אני מתמודדת עם הקושי הניצב בפניי:

​

מתייחסת בהבנה ובאמפטיה לקושי שלי,

​

מאפשרת לעצמי "להיות" עם הרגשות כואבים כמו שהם.

​

בודקת מה הסיבות לקושי...

​

מבררת מה הדברים המאתגרים האלה רוצים להשיג עבורי

(לא בטוח שהם משיגים...)

​

מתבוננת על קושי זה כחלק מחוויה אנושית רחבה יותר!

​

בודקת עם עצמי מה יכול לסייע לי ברגע זה..., ו/או בכלל.

​

כל זה מחבר אותי לבהירות שמתוכה אני פועלת ביעילות מיטבית.
וכל זה עטוף בהרבה אהבה ונועם לב שלי לעצמי,

 

ולקינוח אני מאחלת לי את מה שהייתי שמחה שיגיע לפתחי. 💜🙏

​

ימים טובים ובריאות איתנה לכולנו🙏
מוזמנים בשמחה להתייעץ, לשאול וליישם.