הוספת סימן שאלה  למשפט

 

"אף פעם לא הצלחתי בזה!" , כך היא קובעת חד משמעית.

במשך רגעים ספורים הייתי יחד איתה בקושי, בשקט.

​

ואז החזרתי אליה את המשפט בתוספת סימן שאלה:

"אף פעם לא הצלחת בזה? אף פעם?"

שתיקה

​

אני: "האם את זוכרת פעם אחת, הצלחה קטנה, קטנטנה שהיתה לך בזה?"

היא: "כן, אבל..."

​

הוספתי סימן שאלה למשפט שלה...

וכך האבק שנערם שם וכיסה כל חלקה טובה החל להתבדר, להתפזר...

המשכנו בשיח שהוביל לתובנות, תובנות מעשיות

​

השיח הזה ריכך אותה ופתח בפניה אפשרויות בחירה שהובילו לפעולה.

​

לפעמים מספיק רק לשים סימן שאלה בסוף המשפט,

להחזיר את המשפט כמשפט שאלה,

כדי להתחיל לסדוק את חומת הבטון.

ובמיוחד שהאדם משתמש במילים שעושות הכללה

כמו: אף פעם, תמיד, כל הזמן, כולם, אף אחד.

​

ההכללה הזו, המחשבה הזו שלנו הופכת לאמונה,

​

ואז אנחנו מתבוננים במציאות האובייקטיבית

מבעד למשקפי האמונה,

דרך מסננת האמונה,

וזו המציאות מבחינתנו,

מציאות סובייקטיבית שמאשרת שוב ושוב את האמונה,

​

ואז האמונה, המחשבה, מבחינתנו היא וודאות מוחלטת

שלא תמיד מיטיבה איתנו.

כמו במקרה שהיא חוותה.

​

למחשבה, להשראה... וליישום