תובנה עצמית

נשלח 8 בנוב׳ 2015, 16:50 על ידי Rina M   [ עודכן 8 בנוב׳ 2015, 16:51 ]

מפגש שני

אני: "עם מה את יוצאת היום מהמפגש? מה את לוקחת לעצמך היום?"

היא: "חשוב איך אני נראית,

אבל חשוב הרבה יותר מה אני משדרת לסביבה"

מפגש הבא היא מספרת:

"...כבר רואה שינוי עכשיו,

הקשרים האישיים שלי משתפרים, אני מרגישה יותר בנוח.

יום שישי האחרון, אני שמה לב שאנשים מתקבצים סביבי,

וזה ממש ממש היה לי כיף,

הרגשתי שאני מי שאני

ואנשים אוהבים את מי שאני.

גם אמא שלי אמרה לי ששמה לב שאני יותר פתוחה,

אני מרגישה את השינוי תוך כדי שקורה"

והרי

תובנה עצמית חדשה מאפשרת לאדם "ללכת עד הקצה" של עצמו ולעבור אותו,

נוטעת בו ביטחון ונכונות להביא את עצמו למקום הרצוי....

ולהשראה

"לורי היתה בחורה מניו יורק,
אחת השקטות.. שחיות עם אמא שלהן.
משעממות כאלה...
מאלה שאפילו הן עצמן לא שמות לב שהן קיימות.

בוקר אחד, בדרך לעבודה,
ראתה לורי חנות כובעים חדשה שנפתחה ברחוב.
היא הוקסמה...
נכנסה והחלה להסתובב בין הכובעים.
לפתע צדה עינה כובע מהמם ששבה את ליבה,
היא מדדה אותו לראשה והכובע פשוט הלם אותה.

ילדה שהסתובבה באותה עת עם אמה בחנות,
אמרה: "אמא, תראי כמה יפה האשה עם הכובע".
גם המוכרת החמיאה לה,
כשניגשה להביט בעצמה במראה, לראשונה בחייה הבוגרים
אהבה את עצמה, אור ניצת בעיניה,
היא חשה בהלמות ליבה, והתרגשות גדולה הציפה אותה.

לאחר ששילמה עבור הכובע, יצאה אל הרחוב.
כשעברה ליד בית הקפה הקבוע, ראתה את הלקוחות הקבועים..
לפתע פנה אליה אחד מהם ואמר: "היי, את חדשה כאן?
אפשר להזמין אותך לקפה?."
מימיה לא הרגישה כל כך חיונית, שמחה ומלאת עוצמה.
כשהגיעה למקום עבודתה, החמיאו לה האנשים במשרד
כאילו לא ראו אותה מעולם.
כולם החמיאו לה על האור הקורן ממנה.
מנהל המחלקה הזמין אותה לארוחת צהריים ואפילו "התחיל" איתה.

כשחזרה מהעבודה הביתה, אמה פתחה לה את הדלת
ומיד אמרה מופתעת: "לורי, את נראית מעולה,
כאילו חזרת לגיל הנעורים שלך, יש לך אור בעיניים.
"הכל בזכות הכובע" אמרה לורי.
"איזה כובע" שאלה האם.
לורי הניחה את ידה על ראשה, ואכן לא היה שם כובע.
כששיחזרה את יומה המקסים, ניזכרה ששילמה על הכובע,
אך כנראה שכחה אותו על הדלפק בחנות..."

היכן בחייך את מרגישה שעוצמתיות וזקיפות קומה יקדמו אותך יותר?

היכן בחייך אתה מרגיש שחיוניות ועוצמה יקדמו אותך עוד יותר?

נקודה למחשבה... וליישום.